דנה שוופי, סופרת, עורכת, ומייסדת כתבי העת לאימה ״בּוּ!״ ו״בלהות״. ספרה הראשון, ״איך להיות מוזה״ ראה אור בהוצאת אפיק.
על ״בבית המרפא״ מאת דוד פוגל:
פוגל הוא אחד הסופרים שאני חשה כלפיהם אהבה של ממש. הוא עושה דבר לכאורה בלתי אפשרי: כתיבה שהיא גם אירופאית לגמרי וגם עברית לחלוטין, מבלי שהאחד יגרע מן האחר. ״בבית המרפא״, שיצא כמעט במקביל ל״הר הקסמים״ של מאן, משלב גם הוא שניים מהנושאים האהובים עליי: הסנטוריום, והרי האלפים.
על ״שירי מלדורור״ מאת לוטראמון:
זה טקסט פואטי מופלא שמדגים את הפוטנציאל האסתטי האדיר שיש לכתיבה על אלימות, כאב ורוע. הוא נכתב במאה־19, כמעט נגנז ונשכח, עד שהסוריאליסטים הצרפתים גילו אותו ואימצו אותו כטקסט נבואי.
על ״אל לאה״ מאת עמיה ליבליך:
ליבליך ישבה בארכיונים של לאה גולדברג: בגנזים, בספרייה הלאומית, ובאוניברסיטה העברית. תוך שקראה כל מה שנמצא בהם, אפילו את המסמכים הבירוקרטיים, היא כתבה יומן שמתעד את ניסיונותיה להכיר את גולדברג היכרות ממשית ולהבין את דמותה ואת יצירתה. יומן זה, על קריאה ועל כתיבה, הוא אחד הטקסטים היפים ביותר שקראתי בשנים האחרונות.
למדור המלא בקרו בפייסבוק או באינסטגרם של האחים גרין. |
