ביום שלישי הקרוב, 18 באוגוסט, נציין את יום הוצאתו לאור באמריקה של אחד הספרים החשובים ביותר, והכי שנויים במחלוקת של המאה העשרים: ״לוליטה״ מאת ולדימיר נבוקוב. לצד עלילת הספר והשפעתו על התרבות, ישנו סיפור מרתק לא פחות: הסיפור של הוצאתו לאור.
נבוקוב סיים לכתוב את ״לוליטה״ בשנת 1953, ובשלב הזה הוא כבר היה אזרח אמריקאי שכתב ופרסם שני ספרים באנגלית. מעבר לכך, ״לוליטה״ הוא ספר אמריקאי מאוד, בדמויותיו, בנופיו, ולמרות זאת – בשל הנושא הנפיץ שלו, ואולי גם בגלל שהאמריקאים היו באחת התקופות היותר פוריטניות שלהם – נבוקוב לא הצליח למצוא מו״ל אמריקאי שיסכים להוציא את ספרו. הוא חיפש במשך שנתיים, ולאחר אי־אילו דחיות, החליט להוציא את הספר בפריז, בהוצאת ״אולימפיה פְּרֵס״, שהייתה בעצמה די שנויה במחלוקת.
״אולימפיה״ הייתה הוצאה קטנה שההתמחות שלה נעה בין ספרות ארוטית וספרות אוונגרד (או המפגש הבלתי נמנע בין השתיים) והדפיסה לא מעט ספרים באנגלית שלא הצליחו או לא יכלו לראות אור בארצות הברית או באנגליה, לפעמים מסיבות חוקיות. מחברים נוספים שספריהם ראו אור ב״אולימפיה״ כללו את ז׳אן ז׳נה, הנרי מילר, ויליאם ס. בורוז, סמואל בקט, וכמובן (כי איך אפשר בלי) המרקיז דה סאד.
אם כן, ״לוליטה״ ראה אור לראשונה ב־1955, וזכה די מהר להצלחה מסחרית. הביקורות היו קוטביות מאוד, החל ממי שכינה אותו אחד הספרים הטובים של השנה, ועד לאמירות כמו ״הספר המטונף ביותר שקראתי מימיי״, או ״פורנוגרפיה חסרת מעצורים״. ב־1956 הספר הוחרם אפילו בצרפת, למשך שנתיים שלמות, ורק שלוש שנים לאחר הוצאתו המקורית, פורסם סוף סוף גם באמריקה, וזה התאריך שאנו מציינים כעת.
״לוליטה״ תורגם לעברית לראשונה ב־1959 בידי יוסף ורהפטיג, ושוב ב־1986 בתרגום המוכר יותר של דבורה שטיינהרט. אבל מהדורות שלו באנגלית, של הוצאת ״אולימפיה״, הודפסו בארץ עוד קודם לכן על ידי סוכנות סטימצקי. היום מדובר בפרטי אספנים מרגשים למדי. יצא לנו להיתקל בכמה עותקים במהלך השנים האחרונות, ואפילו למכור אותם במכירות הפומביות שלנו.
