והשבוע:
נטע חוטר, כותבת, קוראת, מגדלת, משתדלת, משקה עציצים. ספרה החדש ״מעבר לזמן או איך (אולי) הצלנו את העולם״ רואה אור בימים אלו.
איפה את קוראת?
ספרים פיזיים אני קוראת באמבטיה וחשה כרוזנת צרפתייה, ספרים דיגיטליים אני קוראת באוטובוסים כי אני בעצם אישה קשת יום מגבעתיים. משתדלת גם לקרוא לפני השינה אם כי רוב הזמן נכנעת לעריצות הרילז.
מה הספר הבא שתקראי?
יש שני ספרים דיגיטליים שמחכים לי, ״הילדים הם מלכים״ של דלפין דה ויגאן שאני אוהבת, ואת ״הנרדף״ שזה ספר ישן של סטיבן קינג שאיכשהו חמק ממני. אני מתלבטת.
איך את בוחרת את הספר הבא?
שילוב של חשק, פומו מהרשתות ואי נעימות מסופרים ששלחו לי את ספרם.
מה השיטה שלך לסידור הספרים בספרייה הביתית?
כמו השיטה שלי לסידור של כל דבר אחר – להתחיל באמביציה גבוהה לאסתטיקה וסדר ולדעוך אט אט לכדי גבב מאובק.
ספרי על ספר שהשאלת ממישהו ולא החזרת
אני לא מחזירה ספרים שאני שואלת, זו האמת. אני גם לא מצפה שיחזירו לי ספרים שהשאלתי. מלבד כמה שפשוט לא אשאיל מסיבות סנטימנטליות, אני מאמינה בספרים נודדים.
על איזה ספר שלא החזירו לך את עדיין מתאבלת?אף אחד, היו פעמיים שפשוט קניתי מחדש כי אלו היו ספרים שחשוב לי שיהיו לי בבית, כמו ״
העולם על פי גארפ״ והגרסה המוערת של
פיטר פן.
סימניות או אוזני חמור?
אוזני חמור, הדגשות, סימונים, הערות קטנות, כתמי שוקולד. ספר זה חיים.
איזה ספר חשוב לך שכולם יקראו?הרבה מהספרים שקראתי חשבתי שטוב שכולם יקראו, בעיקר כאלו שיש בהם אהבת אדם והומניזם ולב, שזה די רחב ומאפשר אקלקטיות, מ״מאה שנים של בדידות״ של גבריאל גרסיה מארקס, ועד ״
משפחתי וחיות אחרות״ של ג׳רלד דארל.
