מזל טוב לגדול הסופרים הוויקטוריאניים, צ׳רלס דיקנס, שיציין מחר 214 שנים מאז יום הולדתו. ״בין שתי ערים״, ״תקוות גדולות״, ״אוליבר טוויסט״, ״דיוויד קופרפילד״, ״בית קדרות״ – זוהי רשימה חלקית בלבד של הספרים היפים שכתב דיקנס, ושמעשירים את הספריות שלנו עד היום.
דיקנס לא החל את דרכו כסופר. כאשר היה ילד, הושלח אביו לכלא בשל חובות, ודיקנס הצעיר נאלץ, כבר בגיל 12, לעבוד במפעל לייצור משחת נעליים. מסיבה זו, כך סבורים כותבי הביוגרפיות שלו, ידע דיקנס כיצד לכתוב באופן משכנע כל כך דמויות שחיו חיים של דלות ועוני והונעו מהשאיפה לשפר את מעמדן.
קשה להכריע מה לכתוב עליו במסגרת זו, שמאפשרת נגיעה קטנה בלבד בכלל פועלו ועשייתו, אז החלטנו להתמקד בערפל דווקא. כן, הערפל הלונדוני המפורסם שדיקנס כל כך מזוהה איתו. ״בית קדרות״, שכתב בשנת 1851, מתאר את לונדון כעיר אפופת ערפל, שמטייל על פני הנהר, בין הרחובות, ומחלחל אל עצמותיהם של תושבי העיר. הערפל, לדעת רבים, מסמל את השחיתות, הניוון וחוסר הבהירות של המערכת המשפטית האנגלית במאה התשע־עשרה.
רבים מחשיבים את ״בית קדרות״ כרומן גותי של ממש, ואף מעבר לכך, כטקסט שהמציא את עצם הרעיון של הערפל העירוני. ייתכן שדיקנס הוא מי שאחראי, מבלי להתכוון לכך, לדימוי הקולנועי הערפילי של כל כך הרבה סרטי פילם־נואר. אז תודה דיקנס, על תרומתך החשובה לתחום האסתטיקה העירונית.
|
