דב קאופמן, מנכ״ל ויזם של חברת ההייטק Tolstoy. בוגר אוניברסיטת פרינסטון לספרות אנגלית, ושל ה־MFA at New WritersProgram. אבא של הכלב רוברטו.
על ״דרך רבה מדי״ מאת ג׳ון אפדייק:
בין פרידות, נבנה לי מין ריטואל. כל סופ״ש הייתי הולך לאכול חומוס בכרם, לוקח איתי את הספר הזה וקורא את אחד הסיפורים, לרוב את Gesturing. המקבץ הזה עוקב אחר זוג בתהליכי פרידה וגירושין. בסיפור Gesturing, הבעל כבר לבד, רווק, עובר לדירה חדשה, שבה הוא מארח גם את אשתו לשעבר, וגם את חברתו החדשה. אבל בעיקר הוא לבד.
על ״חאג'י מוראט״ מאת לב טולסטוי:
טולסטוי מצייר את חאג'י מוראט כגיבור גאה ונחוש שנלחם עד נשימתו האחרונה מול כוחות האימפריה הרוסית. קראתי את הספר הקצר הזה בחופשה שלקחתי לבד כדי לכתוב, הייתי בודד לחלוטין והוא נתן לי כוח להמשיך. לחֶברה שלי קראתי טולסטוי, אולי כדי שמשהו מרוחו של חאג׳י מוראט ישרה גם עליה.
על ״2666״ מאת רוברטו בולניו:
את הספר שאני הכי אוהב של רוברטו בולניו (שעל שמו נקרא הכלב שלי), ״בלשי הפרא״, לא ניתן היה לצלם מפאת מצבו הרעוע, ראייה לשנים רבות בהן בילה בתיק שלי כידיד לעת צרה. אבל גם כאן, בספר השני הכי יפה שלו, בולניו מצליח לבנות עולם יפהפה, פראי, עולם שהאור בו נובע דווקא מהכיעור, מהכישלון ומהחושך האנושי. וכמו בחושך האנושי, ידוע איפה הוא מתחיל ולעולם לא איפה הוא נגמר.
למדור המלא בקרו בפייסבוק או באינסטגרם של האחים גרין: |
