השבוע הלך לעולמו מיכאיל גרובמן, צייר, משורר, ומהיוצרים המעניינים ביותר שפעלו בישראל בעשורים האחרונים, גם אם לא רבים הכירו את פועלו. גרובמן נולד ב־1939 בברית המועצות, ובצעירותו עבד בבניין, במקביל לפעילותו כאחד האמנים הבולטים בתנועת האוונגרד השני של רוסיה. בשנת 1971 עלה לישראל ובמהרה עשה לעצמו שם בקרב יודעי דבר, בין היתר בתחום הפרפורמנס.
אחד הפרויקטים המרתקים של גרובמן היה קבוצת ״לווייתן״ שהקים ב־1975 עם שמואל אקרמן ואברהם אופק. הקבוצה שאפה ליצירה ישראלית עצמאית, חופשית מהשפעות המערב. הוא ייסד גם כתב עת ברוסית, באותו שם, והוציא שלושה גיליונות שלו שנכתבו לגמרי בכתב ידו, שוכפלו במכונה, והופצו באופן בלתי סדיר. היום מדובר באחד מכתבי העת הנדירים והחמקמקים ביותר, וקשה מאוד להשיגו. פעם אחת ויחידה הצלחנו לשים ידינו על הגיליון השני, מ־1979, שבו הוא פרסם קטעים מהיומנים שלו, לצד עבודות אמנות (חלקן שלו) ושירים ברוסית. הגיליון נמכר במכירה פומבית שלנו לפני שנתיים, במחיר נמוך באופן מפתיע.
מי שאינו דובר רוסית ומעוניין להעמיק בכתביו של גרובמן – יומניו תורגמו לעברית תחת השם ״לווייתן״ (כרמל, 2009) וגם אסופה של שיריו, ״בארץ שחורה שחורה״ ראתה אור ב־2005. הלווייתן, החוזר שוב ושוב בעבודותיו ובכתביו, אינו בחירה מקרית. לדברי גרובמן הוא מסמל את האמת הסופית על קץ הימים.
התמונה, אגב, היא ליטוגרפיה של גרובמן בשם ״כאוס״ מ־1976, עם הקדשה למשורר מאיר ויזלטיר לכבוד יום הולדתו ה־35. |
