נועה ברגר, דוקטורנטית לסוציולוגיה, מרצה וכותבת על קפה. הספר ״קפה: מזרח ומערב״ בעריכתה (יחד עם יהל שפר) ראה אור ב־2021 בהוצאת המוזיאון לאמנות האסלאם. 
על ״בשבח הצללים״ מאת ג'ונאיצ׳ירו טניזקי: קראתי אותו כהצעה לחיפוש העומק שבאפלה. מאז אני אוהבת גדולה של ספרות יפנית: האפלה וההומור, החסכנות בעלילה לעומת העושר בתיאורי מקום, הגברים הנוקשים והנשים המתוחכמות, והחתולים רבי המשמעות שחוזרים ברבים מהספרים. 
על ״העין הכי כחולה״ מאת טוני מוריסון:  ספרים מאפשרים לי להיות בתוך העיניים של מישהו אחר, להרגיש את החיים כמישהי שהיא לא אני ואפילו לראות את עצמי דרך עין אחרת, לחוות כאב והתרגשות ודיכוי ושחרור מתוך מגדר, מוצא או תקופה שלא חייתי. הספרים של טוני מוריסון מזקקים בעיניי את החוויה הזו. 
על ״הרומנים הנפוליטניים״ מאת אלנה פרנטה: כאן לא הרגשתי שאני חיה חיים של מישהי אחרת, אלא שמישהי אחרת כותבת אותי. התיאור הכי מדויק של איך זה מרגיש להיות מתבגרת, לבגוד ולהיבגד, להעריץ, לקנא, לפלס את דרכך מעלה, להרגיש נורא בעור של עצמך, ואיך מרגיש הפער בין איך שאת מביטה על עצמך ואיך שחברה קרובה מביטה עלייך. 
למדור המלא בקרו בפייסבוק או באינסטגרם של האחים גרין:  
 |